בסכסוך בין שכנים – הגרים בנחלות נפרדות, שביניהן מפרידה גדר פשוטה – נהגה הנתבעת לקלל את בני הזוג התובעים מעבר לגדר, כאשר היא משמיעה את הקללות משטח ביתה לעבר שטח ביתם. הגורם לסכסוך הינו כלבה, אותם מגדלים התובעים, ואשר נובחת ללא הרף. יצויין כי נגד הנתבעת כבר ניתן צו, מכח החוק למניעת הטרדה מאיימת, אשר מכוחו היה על הנתבעת היה להפסיק את התנהגותה.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שהקללות "פורסמו". הנתבעת השמיעה את הקללות משטח ביתה לעבר שטח ביתם של התובעים, ולא הוכח שמישהו מלבדם שמע את הקללות, למרות שהם אכן הושמעו "בחלל הציבורי". על מנת להוכיח פרסום, היה צריך להוכיח שעובר אורח אכן שמע את הקללות.
עוד נקבע, כי הקללות אינן בבחינת לשון הרע כפי שפרשו מונח זה בתי המשפט, לאור תכליתו של החוק. בית המשפט דחה את עילת התביעה, בקובעו כי החוק נועד לטפל בפרסומם של דברים אחרים מאשר גידופים בין שכנים.
בית המשפט אף דחה עילת תביעה לפי עוולת הרשלנות או הפרת החובה החקוקה.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי התנהלותה של הנתבעת מהווה מטרד ליחיד, משום שהיא התנהגה באופן שיש בו כדי להפריע "הפרעה של ממש" לשימושם של התובעים בביתם ובחצרם. נקבע כי השמעת קללות ספורדיות אינה מהווה הוצאת דיבה, אך השמעה חוזרת ונשנית של קללות, שוב ושוב, מדי כמה ימים, בשעות שונות, במשך תקופה של כשנה – היא מטרידה, מפריעה לניהול החיים התקין ולהנאות החיים, ועולה כדי מטרד.
לעניין גובה הנזק, שקל בית המשפט מצד אחד את ההטרדות החוזרות ונשנות ואת הפרת הצו ע"י הנתבעת, ומצד שני את העובדה שהסיבה להשמעת הקללות היתה נביחותיה הבלתי פוסקות של כלבת התובעים והעדר טיפול בבעיה מצידם.
הנתבעת חויבה לשלם לתובעים 2500 ש"ח.
ת"א (שלום חי') 15708/06 קידר נ' רון (ניתן ביום 20.1.2010)